איך מאבחנים אין אונות: מה קורה בבירור ולמה הוא חשוב

הרבה גברים דוחים את הפנייה לרופא כי הם מדמיינים בירור ארוך, מביך ומלא מכשירים. האמת שאבחון אין אונות הוא בעיקר שיחה מסודרת, בדיקה גופנית קצרה ובדיקות דם ממוקדות. אותה תלונה, "לא עומד לי", יכולה לנבוע מסיבות שונות לגמרי, והבירור הוא מה שמבדיל בין טיפול מותאם לבין ניסוי וטעייה.

למה צריך אבחון, ולא פשוט טיפול?

זקפה תלויה בכלי דם, בעצבים, בהורמונים ובמצב הנפשי, וקושי באחד מהם נראה מבחוץ כמו קושי באחר. בלי להבין את הסיבה, קל לבחור טיפול שלא מתאים או לפספס בעיה שדורשת טיפול משלה. לבירור יש כמה תפקידים:

• לזהות את הסיבה או הסיבות הסבירות, ולכוון את הטיפול בהתאם.
• לגלות מצבים רפואיים שלא ידעתם עליהם, כמו סוכרת, לחץ דם גבוה או שומנים גבוהים בדם.
• לבדוק אם תרופה שאתם לוקחים תורמת לקושי.
• לוודא שטיפול לזקפה בטוח לכם, במיוחד אם יש מחלת לב.

על הסיבות עצמן אפשר לקרוא במאמר על הגורמים לאין אונות.

איך נראה הביקור צעד אחר צעד?

שלב ראשון: שיחה

לפי ההנחיה האמריקאית, הבירור מתחיל בהיסטוריה מינית, רפואית ופסיכוסוציאלית. הרופא ישאל מתי הקושי התחיל, אם פתאום או בהדרגה, ואם הוא קורה בכל מצב או רק בחלק מהם, למשל רק עם בן או בת הזוג ולא בהפעלה עצמית. הוא ישאל אם יש זקפות בבוקר או בשינה, ואיך החשק, השפיכה והסיפוק. כל אלה רמזים חשובים: זקפות בבוקר, למשל, מרמזות לעיתים על גורם נפשי יותר מגופני, אבל זה לא כלל מוחלט.

אחר כך באות שאלות רפואיות: מחלות רקע, ניתוחים וטיפולים באזור האגן, תרופות (גם כאלה שנלקחות בלי מרשם), עישון, אלכוהול, חומרים אחרים, תנועה ושינה. ולבסוף שאלות על מצב הרוח, מתח, חרדת ביצוע ועל הזוגיות. אלה שאלות אישיות, אבל הרופא שואל אותן כל יום, בלי שום שיפוט. תשובות כנות משפרות את הדיוק, ולכן שווה לענות גם על מה שמביך.

שאלון קצר

לעיתים הרופא יבקש למלא שאלון מסודר ומקובל, שבודק כמה היבטים של התפקוד המיני. אין בו ציון עובר או נכשל. הוא נותן תמונה ראשונית על חומרת הקושי, ומאפשר להשוות בין ביקורים ולראות אם הטיפול משפר את המצב.

שלב שני: בדיקה גופנית

הבדיקה כוללת מדידת לחץ דם ודופק, התרשמות כללית ובדיקה ממוקדת של איברי המין, ולפעמים של הערמונית ושל האזור הסמוך. הרופא בודק סימנים לשינויים הורמונליים, לבעיות עצבים או לבעיה מבנית באיבר. הבדיקה קצרה ומתנהלת בפרטיות.

שלב שלישי: בדיקות דם

לפי ההנחיה, הבדיקות נבחרות לפי התמונה הקלינית, ואין סדרה קבועה שכולם עוברים. הבדיקות הנפוצות:

• סוכר: לזיהוי סוכרת או מצב שקודם לה, ולעיתים גם ערך שמשקף את הסוכר בחודשים האחרונים.
• שומנים בדם: כחלק מהערכת הסיכון לכלי הדם.
• טסטוסטרון: כשיש חשד לחוסר, למשל כשיש גם ירידה בחשק, עייפות או סימנים נוספים. הבדיקה נעשית בשעות הבוקר, כי הרמה משתנה במהלך היום, ולעיתים חוזרים עליה כדי לוודא. על הבדיקה ועל הטיפול ההורמונלי אפשר לקרוא בעמוד הטיפול ההורמונלי.
• בדיקות נוספות לפי הצורך: למשל בלוטת התריס או הורמונים אחרים, כשיש רמז לכך בשיחה או בבדיקה.

זו לא רשימה שכל מטופל חייב לעבור. הרופא יבחר מה רלוונטי לכם.

שלב רביעי: שיחה על הנפש ועל הזוגיות

הנפש והזקפה משפיעות זו על זו: לחץ וחרדה פוגעים בזקפה, והקושי עצמו מגביר לחץ וחרדה. לכן הרופא שואל על כך כחלק רגיל מהאבחון. אם מתברר שיש רכיב נפשי בולט, אפשר להמליץ על ליווי של מטפל מיני או פסיכולוג, לצד טיפול גופני או במקומו. זו לא "מסקנה אחרי שלא מצאו כלום", אלא חלק מהתמונה.

אילו בדיקות לא נדרשות בדרך כלל?

וכאן יש בשורה מרגיעה. לפי ההנחיה האמריקאית, בדיקות נוספות מעבר לבירור הבסיסי נעשות רק כשיש לכך סיבה ספציפית. בדיקות מתקדמות, כמו הדמיה של זרימת הדם בפין או מעקב אחר זקפות בשינה, שמורות בדרך כלל למקרים מסוימים: למשל גבר צעיר שהקושי אצלו קיים מההתחלה, קושי שהתחיל אחרי פגיעה באגן או באיבר, עיקום בזקפה שמפריע או כואב, או כשמתכננים התערבות ניתוחית והתוצאה תשנה את ההחלטה.

רוב הגברים לא עוברים אף אחת מהן. אם הרופא מציע בדיקה כזו, אפשר ורצוי לשאול: מה היא תוסיף, והאם התוצאה תשנה את הטיפול.

איך להתכונן לביקור?

כמה דברים קטנים הופכים את הביקור ליעיל יותר:

• רשימת תרופות: כולל תרופות ללא מרשם, ויטמינים ומוצרים שרכשתם בעצמכם. אם יש אריזות, הביאו אותן או צלמו.
• ציר זמן: מתי הקושי התחיל, מה השתנה בתקופה שקדמה לכך ואם הוא משתנה בין מצבים.
• תוצאות בדיקות קודמות: בדיקות דם עדכניות יכולות לחסוך חזרה על בדיקות.
• תשומת לב לזקפות בבוקר: אם הן קיימות, ואיך הן נראות בהשוואה לעבר.
• שאלות שרציתם לשאול: כדאי לכתוב אותן מראש, כי בחדר קל לשכוח.
• מידע על הלב ועל מחלות במשפחה: האם יש מחלת לב או סוכרת אצל קרובים.

האם בן או בת הזוג צריכים להגיע?

לא חובה, אבל זה יכול לעזור. בן או בת הזוג יכולים להוסיף זווית נוספת על מה שקורה, להפחית את תחושת הבדידות ולהבין שמדובר בעניין רפואי ולא בדחייה אישית. מצד שני, חלק מהגברים מעדיפים להתחיל לבד, ולהביא את בן או בת הזוג בהמשך. שתי הדרכים לגיטימיות, ואתם בוחרים מה נוח לכם.

מה עם הלב? בדיקת סיכון לפני טיפול

אין אונות ובעיות בלב קשורות לא פעם לאותה מערכת, כלי הדם, ולכן קושי בזקפה יכול לפעמים להקדים בעיה כללית. זה לא אומר שיש לכם בעיה בלב. הרופא פשוט בודק גורמי סיכון: לחץ דם, סוכר, שומנים, משקל, עישון והיסטוריה משפחתית.

יש גם סיבה מעשית. פעילות מינית היא מאמץ גופני, והטיפולים התרופתיים לזקפה אינם מתאימים לכל מצב לבבי. ובעיקר: תרופות מסוג ניטרטים לכאבים בחזה אסור לשלב עם תרופות דרך הפה לזקפה. לכן חשוב לספר על כל מחלה ותרופה, גם אם נראות לכם לא קשורות. מי שיש לו מחלת לב מוכרת עשוי להזדקק גם לחוות דעת של קרדיולוג לפני תחילת טיפול. פירוט נוסף במאמר על לחץ דם, לב וזקפה.

מה מקבלים בסוף הבירור?

• הסבר על הסיבה או הסיבות הסבירות, בשפה ברורה.
• תמונה של המצב הבריאותי הכללי, כולל ממצאים שדורשים מעקב.
• הצגת האפשרויות לטיפול, מה כל אחת מציעה ומה חשוב לדעת עליה, כדי שתוכלו להחליט יחד עם הרופא. סקירה מלאה במאמר על אפשרויות הטיפול.
• תכנית מעקב.

ואם הבדיקות תקינות, זה עדיין מידע שימושי: זה לא שולל בעיה, ולעיתים מצביע על רכיב נפשי או על גורם שמשתנה עם הזמן, וגם לזה יש מה לעשות.

מתי לא כדאי לחכות?

רוב המקרים של קושי בזקפה אינם דחופים, אבל יש מצבים שמצדיקים פנייה מהירה:

• כאב בחזה, קוצר נשימה או סחרחורת, במאמץ מיני או בכלל: פנו לרופא או למוקד חירום.
• קושי שהופיע פתאום אחרי פגיעה באגן או באיבר.
• כאב, עיקום חדש או דם בשפיכה או בשתן.
• זקפה כואבת שנמשכת שעות רבות: זה מצב חירום.

למי שרוצה להעמיק: מה קורה בגוף כשיש קושי בזקפה, השיחה הראשונה במרפאה: למה לצפות, איך מזהים אין אונות (אימפוטנציה): סימנים, מה נחשב נורמלי ומה לא.

שאלות נפוצות